רש"י על מנחות ח׳

1 ואם איתא - דדם לא קידש לחצאין לילף מנחה מדם:

2 שקמצה בהיכל כשרה - ואע"ג דדינה בעזרה כשאר קרבנות:

3 שכן מצינו בסילוק בזיכין - דהיא בהיכל אלמא דאיכא קמיצה בהיכל דסילוק היינו קמיצה:

4 עד שלא פרקה - למערכת לחם הפנים בשבת:

5 הלחם פסול - דהויא לה מנחה שחסרה קודם קמיצה ואמרינן לקמן מנחות דף ט: מן המנחה פרט לשחסרה ובלחם הפנים גופיה אמר לקמן מנחות דף יב: קדש קדשים היא שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות:

6 משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול - אף ע"ג דלאחר סילוק מצה נפרס פסולה דהוי שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואמרינן לקמן מנחות דף ט: דאע"ג דמקטירין קומץ עלייהו שיריים אסורים באכילה:

7 ומקטיר עליו בזיכין - דלא גמרינן ממנחה:

8 הגיע זמנה לפרק - שעברו שש שעות כדאמר בפרק תמיד נשחט פסחים נח. מוספין בשש בזיכין בשבע:

9 קודם קמיצה - דהא עדיין לא פירקה ומיפסל דהא אמר לקמן מן המנחה פרט לכשחסרה מכשיעור אלמא לא יליף מנחה ממנחה:

10 לעולם מנחה ממנחה יליף ולא דמי לחם הפנים לשאר מנחות דמנחה לא בריר קומץ דידה שהכל ביחד הלכך קודם קמיצה ליכא למימר כמאן דקמצה דמיא דהא מחוסר מעשה:

11 אבל לחם הפנים בריר קומץ דידהו - דקאי בבזיכין באפי נפשיה הלכך משהגיע זמנה לפרוק כמאן דקמצה דמיא:

12 ולא פלוגתא היא - לקמן בשמעתין:

13 מנחה מחציתה - מנחה תמיד מחציתה בבקר וגומר הביא מנחה שלימה של עשרון דאין מנחה פחותה מעשרון ואח"כ חוציהו:

14 מחיצתה - משמע מחציתה של שלימה זו שלפניו:

15 ומשני כי מצריך קרא להביא שלם למצוה בעלמא ולעולם אם קדשה לחצאין מקודש ואינה יוצאה שוב לחולין:

16 והא חוקה כתיב בה - חק עולם לה' וגו' ויקרא ו׳:ט״ו דמשמע מתוך שלם:

17 אלא להביא עשרון שלם מביתו - אבל לענין קידוש בכלי שרת אם רצה מקדש לחצאין:

18 ודעתו להוסיף - להשלים עשרון כדאמרינן לקמן בפרק המנחות והנסכים מנחות דף קג. דאין מנחה פחותה מעשרון דהאומר הרי עלי חצי עשרון מביא עשרון שלם:

19 ואם איתא - דגבי חביתין אינו קדוש:

20 ושחטו - בשלמים כתיב:

21 פתח אהל מועד - בעזרה וכיון שעזרה כשרה כל שכן דהיכל שלם כשר דלא תהא עזרה שהיא טפל חמורה מן העיקר אלמא יליף היכל מעזרה:

22 מלאים - שניהם מלאים סלת:

23 אין מלאים - שהיו מלאים ממש המזרקים סלת אלא מלאים כל העשרונות שקדשו בתוכו שלמים היו:

24 ורב - דאמר במפריש חצי עשרון שאינו קדוש:

25 מחביתין - ולקדוש:

26 מילתא ממילתא לא יליף - הילכך שאר מנחות לא אמר דליהוו כחביתין דחביתין דין הוא דלקדשו לחצאין אבל שאר מנחה לא:

27 מנחה קדושה בלא שמן - אם נתן עשרון סולת בכלי שרת אע"פ שאין שם שמן ולא יצא לחולין וצריך להביא שמן ולהקריבה:

28 שכן מצינו בלחם הפנים - שהיא מנחה ואין בה שמן אבל לבונה יש בה כגון בזיכין:

29 מנחת נסכים - הבאין עם כל הזבח כדכתיב בתמיד במדבר כ״ח:ה׳ עשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן וגו' ואין בה לבונה:

30 על כרחך כרבי יוחנן ס"ל - בחביתין דלא קדשה הלכך גמר שאר מנחות מחביתין:

31 האי בלא האי - שמן בלא סלת ובלא לבונה ולבונה בלא שמן וסלת שכן מצינו בבזיכין שמקדשין את הלבונה בלא שמן וסלת ואי קשיא הא אתי לחם הפנים בהדייהו לאו פירכא היא שהרי אינו מתקדש עם הלבונה בבזיכין ומיהו אשכחן דכלי שרת מקדשין לבונה שבתוכן בלא שמן וסולת:

32 לא זו קדושה בלא זו - בכל המנחות הטעונות שמן ולבונה אין כלי שרת מקדש אחד מהם אלא א"כ שלשתן ביחד בכלי:

33 ולרבי חנינא עשרון - שהיתה במקדש לצורך מנחות כדאמר בפ' שתי מדות לקמן מנחות פז.:

34 למה נמשח - בשמן המשחה כדי לקדש את הנתון בתוכו הלא אינו מתקדש כלום לר' חנינא דאין מחזיק לא שמן ולא לבונה עם העשרון של סולת:

35 ומשני לצורך מנחת חוטא - נמשח דסולת גרידתא הוא:

36 להא דרב - דכלי שרת מקדש סולת גרידתא אע"ג דלא חזי להקטיר בלא שמן:

37 דתנן - במס' זבחים בפ' המזבח מקדש הראוי לו:

38 מדות של יבש - שתים היו עשרון וחצי עשרון בפ' שתי מדות לקמן מנחות פז.:

39 ל"ש - דאין כלי הלח מקדשין יבש אלא במדות לח הין וחצי הין כו' בפ' שתי מדות מנחות פז. דכל מדה לא חזיא אלא למילתא למדוד הלכך לח לא מיקדשין דמדת לח לא חזיא למדוד יבש דאין בלח עשרון וחצי עשרון:

40 אבל מזרקות של דם - שהן כלי לח מקדשין יבש:

41 שניהם מלאים סלת - ובמנחת נסכים קמשתעי דטעונה שמן וקאמר דמזרק וקערה קדשו סלת אלמא אית ליה לשמואל דכלי שרת מקדשין סלת בלי שמן ואם תאמר לר' חנינא קשיא מתני' דקתני מדות יבש מקדשין יבש איהו מוקי לה בעשרון דמנחת חוטא:

42 מנחה לחה היא - דבלולה בשמן ומהאי קרא לא תיפוק דמזרקין מקדשין יבש:

43 לא נצרכא אלא ליבש שבה - מנחה בלולה א"א בלא קרטין סלת יבש שלא יגיע בהן השמן ואפי' הכי מתקדשין במזרקין וכי היכי דאותו יבש מתקדש מסתברא נמי דסלת יבש נמי בלא סלת שמן מיקדשין:

44 ואיבעיא אימא מנחה לגבי דם כיבש דמיא - דדם הוא צלול ומנחה הויא כעיסה ואפ"ה מקדש לה מזרק שהוא כלי דם הלכך יבשה גמורה נמי מקדש:

45 רגלי הזר עומדות - אחת עשרה אמה בכניסת העזרה במזרח מקום דריסת ישראל אלמא עזרה בעינן:

46 בן בתירא - לאו דוקא נקט אלא סיומא דברייתא היא:

47 לא נצרכא - האי וקמץ משם אלא להכשיר כל העזרה ולאו למידק מינה עזרה ולאו היכל דלגופיה איצטריך קרא:

48 בעולה ומנחה נאמר קדשי קדשים ובעולה כתיב צפון שנאמר ויקרא א׳:י״א ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:

49 עולה כולה כליל - לגבוה שנאמר וערכו בני אהרן את הנתחים וגו' שם:

50 מחטאת - הוי גמרינן דמנחה טעונה צפון להכי איצטריך וקמץ להכשיר כל העזרה:

51 על חייבי כריתות - שוגגין:

52 מאשם - דאשם אינו בא על כרת אלא על שבועת שקר ומעילות ושפחה חרופה וטעון צפון דכתיב במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם שם ו:

53 מיני דמים - חמורה כפרתן דעיקר כפרה בדם כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר שם יז אבל תאמר במנחה שאינה מין הדם:

54 אלא איצטריך - וקמץ:

55 הגשה - שמגיש כל המנחה קודם קמיצה ומגיע הכלי בחודה של קרן דרומית מערבית בפ"ג לקמן מנחות יט::

56 קמ"ל - דאם רצה מחזירה אחר הגשה לכל מקום שירצה בעזרה וקומץ:

57 הקיפו עובדי כוכבים - למלחמה ואין כהנים יכולים לאכול בעזרה מפני רמחים וקשתות:

58 נכנסין להיכל - ולא אמרינן דליפסלו קדשים בהך יציאה דיצאו מעזרה להיכל: